ההגירה לסלון

ובאחד הלילות בחודש יולי,

לקחה בלי מלים, שמיכה והלכה לסלון.

כך פתאום.

לא אמרה דבר.

שאלתי ושתקה.

שתקה גם כששאלתי שוב אחרי כמה ימים.

אחרי הלילה השלישי התבלבלתי בספירה.

לא יודע בכמה בקרים התעוררה שם.

הייתי קם באמצע הלילה, הולך למטבח, מוזג מים. מסתכל עליה ישנה על הספה.

אני אף פעם לא הייתי קם למזוג מים באמצע הלילה.

מביט בלוח השנה. מתי זה היה בדיוק שהיא היגרה לשם? איני מצליח לספור את הלילות שבהם איני ישן.

בלילות אני מדליק טלויזיה כדי למהול את הבדידות.

מה קורה לגבר שאשתו מהגרת פתאום לסלון?

ככה, נוטשת עם חזייה, תחתונים ובלי מלים, יד חובקת שמיכה ונשכבת על הספה בסלון.

איך לכתוב את הדימום? את המכתש הזה שקוטרו מעמיק כל לילה? את המרמור שבו הוא מתמלא?

את האבק שאני.

ואחר כך הלילות התארכו,

ושלכת,

והנה כבר הגשם יורד.