10.12.2017
קראתי פעם באיזה סיפור של אתגר קרת רעיון נפלא כזה, שלפיו כל אחד מאיתנו הוא אלוף העולם במשהו. לא תמיד אנחנו ערים לכישרון הזה, לעתים הוא רדום. לעתים אפשר לעבור חיים שלמים מבלי שנהיה מודעים לתכונה הייחודית שטמונה בנו, אבל יש שנסיבות חיים מסוימות מצמיחות, או מאפשרות ביטוי לכישרון יוצא הדופן הזה.
מאז שקראתי את הסיפור ההוא, אני חושב על המתת האפשרית של האנשים סביבי. על המתת שלי.
עד לא מזמן חשבתי שתואר ההצטיינות שלי הוא באבהות. היום אני יודע שבנוסף אליו עשיתי עוד תואר, רכשתי לאורך הזמן מידה בלתי רגילה של התאפקות: אלוף העולם בהתאפקות אני.
תואר מקולל שאין עמו תהילה, שאינו מסב לי כבוד ורק ייסורים בחלקו.
;){kind=link}