23.12.2017
ויש לילות שמראה דמותה השכובה בסלון תופס את כל חלל הבית.
לילות שבהם אין לי מרחב מחייה, גם אם יש לי חדר משלי.
לילות בהם האויר דליל וקשה לנשום.
מחנק.
בלילות האלה אני יוצא אל הדרך. נכנס למכונית ונוסע. נסיעת לילה רגועה שכזו. לא ממהר לשום מקום. נוסע ללא יעד.
איכשהו זה מרגיע אותי. מסייע בהסדרת הנשימה.
באחת מנסיעות הלילה האלה, מצאתי את עצמי מגיע אל ים בעיר זרה. חוף סתמי, עירוני שכזה, שלא הייתי בו מעולם.
מאז אותו הלילה, אני חוזר לנקודה הזו מדי פעם בלילות האלה כשנגמר לי האויר. כמו עכשיו. מחנה את הרכב והולך על רצועת החוף. שקט שחור. זה כמו ריסטרט למערכת ההפעלה שלי.
קר ורוח חזקה בפנים, אבל יותר קר בבית
ואני שר לעצמי בנסיעות האלה את השיר הנהדר הזה של מיכה, שמצטרף לו לעוד שירים אחרים שמלווים אותי בתקופה האחרונה. "תגידי" של שלמה, "עוד חוזר הניגון" של אלתרמן, "זה גדול עלי" של איינשטיין - יש לי פסקול שלם.
שירים עושים לי טוב.
;){kind=link}