29/12/2017
ופעם פעם לפני הרבה מאד זמן, עוד לפני שהיא היגרה לסלון, מתוך יאוש או תקוה, פשוט לקחתי את פרק כף ידה, ובתנועה מהוססת ניווטתי אותה אל מתחת לחולצה שלי. הנחתי את האגרוף המופתע, הקמוץ על בית החזה שלי ואמרתי לה "עכשיו תפרסי אצבעות". והיא התעשתה ברגע, בלי להתבלבל בכלל, מקופדת וקשוחה אמרה שאפסיק לרצות לשנות אותה ושאפסיק לקוות שתהיה משהו שהיא לא.
התמונה הזו: אצבעותיה הקפוצות, המבט הקפוא, הטון הקשוח, המנוכר, ואת מה שאמרה, כאילו חרכה את האוּד שנותר ממני אחרי שכבר נשרפתי שנים.
וכשאני נתקף חולשה ורוצה להרים את השמיכה שלה בסלון - להתגנב תחתיה ולשכב לצדה כפיות, סתם ככה, בלי סקס - רק שני גופים עירומים באינטימיות פשוטה - כשזה קורה לי אני מעלה את התמונה ההיא בראשי. זה מתכון לכיבוי תשוקות ולאין-אונות.
וכוויה ממישהי אחרת יש לי על הגב -
היינו בני עשרים ואחת.
היא סיימה את היום האחרון שלה בעבודה שלנו ואז -
ריחפה אלי כמו היתה ציפור מצוירת בפחם שחור,
משיכות-מכחול עבות של שיער סמיך,
חריצים ארוכים בלחיים,
גיזרה דקה, עיניים גדולות,
פשטות יפה,
וידיה נמתחו לכדי שני קוים דקים,
סגרו על גופי, לפתו לחיבוק חם,
הכי חם שאקבל בעולם,
ואז נשקה לי על הלחי, ולחשה שאהבה אותי ופרחה לה.
ורק טביעות האצבעות שלה שנמחו מידיה הוטבעו על גבי לנצח.
;){kind=link}