תמונה מחיי נישואין ושיר

06/01/2018

כשהייתי נער נמשכתי לאמנות של אדוארד הופר. קניתי לי ספר פוסטרים קטן של הציורים שצייר ותליתי מבחר מהם על הקיר בחדר.

האירוניה היא שכשהתבגרתי האמנות שלו כאילו הפכה לתפאורת הזוגיות שלנו. מן נבואה שהגשימה את עצמה. ממש ככה. לא תמונה מסויימת, אלא המכלול, הסגנון. יש משהו מאד נקי בעבודות שלו. נקי מדי, קצת סטרילי, קצת מטריד. קיפאון כזה, אפשר ממש לחוש את הניכור בין הדמויות, את היעדר המגע, היעדר החום האנושי, את השקט הרועם. אף אחד שם לא מסתכל לשני בעיניים.

האסוציאציה המיידית שלי לאמנות של הופר היא הכתיבה של ריימונד קארבר. נראה ששניהם אומרים לי דברים דומים במדיומים שונים. פעם בשלהי שנות התשעים כולם דברו על הסיפורים של קארבר. היום קצת פחות. אני הערכתי את הסיפורים האלה, אבל אהבתי יותר את השירה שלו. ויש לו שיר אחד לקארבר שהוא כמו תמרור בשבילי:

"והאם קיבלת מה

שרצית מהחיים האלה, למרות הכל?

כן.

ומה רצית?

לומר על עצמי נאהב. להרגיש שאני

נאהב על פני האדמה הזאת."

יפה נכון?

רק שהוא היה צריך להוסיף את המלה "לאהוב".

לאהוב ולהיות נאהב.

כל השאר  זה רעשי רקע.