בית ריק

מילדות ייחלתי לבית.

כמה רציתי שיתגשם.

זה מה שרציתי מהחיים.

חלמתי בית.

הרי לא באמת היה לי.

לא,

בעצם לא מדויק לכתוב שלא היה. היה.

אבל רציתי להגשים בחיי הבוגרים בית אחר,

בית שיהיו בו קשרים אחרים בין יושביו,

אחרת ממה שחוויתי בבית בו גדלתי.

ואז "לבושה בשחור היא הופיעה מתוך החושך", והושיטה יד, ולפרק זמן היה לנו בית.

ואיתה הבנתי שהבית שלי בכלל לא תלוי במרחב,

שהבית שלי תלוי במישהו אחר, באישה. קצת כמו "שוכנת נפשי בין כתלי ביתך".

וכל הריקנות הזו, כל ההיעדר הזה -

שהם מנת חלקי,

שהם אני,

הם לא רק בגלל שאין בחיים שלי אשה שהיא "מבט וחלון וראי" זה עמוק יותר.

זה כי בעצם אין בית.

ואני, אני בעצם כבר הרבה זמן חי בגלות.

גליתי או הוגלתי זה לא העניין כאן.

אני פשוט גוֹלה.

ואני לא רוצה לשוב

ואין גם לאן.

ועכשיו חלפי,

כי את space oddity כבר ניגנתי פעם.