אז איש אחד נמצא בבור.
אמצע החיים והוא עמוק באדמה.
חולם על יד מושטת שתהיה חבל הצלה,
על אצבעות שיגעו בפניו, חולם ושותק. משותק. לא מאמין שאפשר. לא מאמין שתהיה מי שתרצה.
אפילו אם מישהי תראה ותושיט, לא יאחז. ככה מפחד. כולו פירורים פירורים.
ואני חושב על כמה שביר הוא הביטחון העצמי, וכמה שלפעמים אין בינו לבין האיכויות שהאיש עשוי מהן דבר:
הפער הבלתי נתפס בין מה שאני יודע לבין מה שאני מרגיש.
;){kind=link}